"דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' גבריאלי

פסק דין

1.התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שטר חוב על סך של 150,000 ₪ כאשר היא מבקשת לבצע מתוכו סך של 113,530 ₪ בלבד. לטענתה על שטר החוב חתומה הנתבעת.

2.הנתבעת טענה עוד בשלב ההתנגדות לביצוע השטר כי כלל אינה חתומה על שטר החוב וכן כי אינה חייבת לתובעת דבר. יש לציין כי הנתבעת ניהלה הגנתה לבד, ללא סיוע משפטי. הנתבעת ציינה בדיון בפני כב' הרשמת כי אין לה אפשרות כלכלית לשכור שירותיו של עו"ד ולא נמצאה זכאית בלשכה לסיוע משפטי.

3. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מר אבי בן שמחון אשר החתים על גבי מסמך ההתקשרות,ה חוזה בין הצדדים וכן על השטר ושל מר ארנון רדומסקי אשר מאשר את הסכמי ההתקשרות. שניהם נחקרו בחקירה נגדית. הנתבעת הגישה תצהיר בהתנגדות לביצוע שטר ונחקרה בחקירה נגדית בדיון באותה התנגדות. ב"כ התובעת הודיעה כי אינה מבקשת לחקור את הנתבעת שכן זו נחקרה כבר בשלב בקשת הרשות להתגונן ולא הגישה כל תצהיר נוסף.

4.אילו היה מדובר בתביעה חוזית על פי ההסכם בלבד, דומה בעיני כי שאלת חיובה של הנתבעת בסכום הנתבע הייתה פשוטה. הנתבעת מאשרת כי יחד עם בעלה לשעבר ניהלו תחנת מוניות (פרוטוקול עמ' 1 ש' 14-15). תחנת המוניות הייתה רשומה כעוסק מורשה על שמה (מש/1) היא מציינת גם כי בעלה ניהל את חשבון הבנק שלה (פרוטוקול עמ' 1 ש' 14), אם כי לאחר מכן מסבירה כי יש לה 4 חשבונות בנק כי הייתה מודעת רק לחיובים בחשבון בנק אחד מתוכם (פרוטוקול עמ' 2 ש' 5-6).

5.מתקבלת תמונה על פיה העסק נוהל על שמה של הנתבעת , כולל חשבונות הבנק, אולם, הדמות הפעילה בניהול העסק, תחנת המוניות, היה בעלה לשעבר מר אביחי גבריאלי. הנתבעת העידה –

"ש.למה הוא לא פתח את זה על שמו?

ת.אין לי מושג. אני ידעתי דברים מינימליים. אני עובדת כמזכירה בקיבוץ. אני בחופשת לידה עכשיו. אני עסקתי בעבודה שלי בגידול הילדים ולא בעסק הזה." (פרוטוקול עמ' 2 ש' 16-18)

יחד עם התמונה כי מר אביחי היה הפעיל בניהול העסק, איני מקבלת את הצגת הדברים כאילו ידעה הנתבעת דברים מינמליים בלבד. מהמשך עדותה מתקבלת תמונה על פיה הבנה בסיסית בהתנהלות הדברים כן הייתה לה, כמו כן כי הייתה מעורבת בהליכים שונים הקשורים בהפעלת התחנה. ראה למשל עמ' 2 ש' 24 עד עמ' 3 ש' 4 ו עמ' 3 ש' 22 עד ש' 5)

6.התובעת מציגה חוזה התקשרות עם תחנת המוניות, העסק של הנתבעת. התובעת מציגה גם אספקת דלק למוניות שמספר המוניות שלהן מופיע על גבי ההסכמה והנתבעת מאשרת כי מדובר במוניות שעבדו בתחנה. (פרוטוקול עמ' 2 ש' 9).

7.הנתבעת מאשרת כי שולמו כספים עבור דלק לתובעת מחשבון הבנק שלה במשך החודשים 8/08 עד 12/08 (פרוטוקול עמ' 1 ש' 27 עד פרוטוקול עמ' 2 ש' 3). הנתבעת טוענת כי לה היה ידוע על ספק דלקים אחר (פרוטוקול עמ' 4 ש' 3-5).

התובעת מציגה רשימת מועדי תדלוק, מספר רכבים שהם מספרי מוניות המופיעים בהסכם ומזוהים על ידי הנתבעת כמוניות של התחנה בזמנו. נספח א לתצהירו של מר רדומסקי.

8.מוצאת אני כי לאור כל האמור לעיל, הריש אילו לא היה מדובר בתביעה שיטרית ניתן היה כבר בשלב זה לקבוע כי הנתבעת חבה את סכום החוב בגין דלקים לתובעת. בין אם הנתבעת חתמה על הסכם אם לאו, הרי העסק אשר בבעלותה נהנה מן הדלקים אשר סופקו. אם העסק היה בבעלותה לא רק לצורך רישומים אלא גם לצורך זכויות וחובות כעולה מעדותה, ראה הצורך בהוספת שמה לתביעה בגין נזקים למונית, וכן השימוש שעתשה בכספים שקיבלה בגין מכירת העסק לאחר, לכיסוי חובות שונים, אזי היא גם בעלת העסק לצורך תשלום על הדלקים אשר סופקו לה.

יתרה מכך, הרי מדבריה עולה תמונה ברורה כי הסמיכה את בעלה לנהל את העסק בשמה. העסק על שמה, חשבונות הבנק על שמה, אך אין היא עוקבת אחר כל הארבעה אלא רק אחד. ובעלה הוא המעורב כשהיא עוסקת בעבודתה ובגידול הילדים.

9.אולם, התביעה שבפני אינה תביעה חוזית אלא תביעה שיטרית. התובעת תובעת על פי שטר החוב הנלווה להסכם ההתקשרות בין הצדדים.

10.סע' 23 לפקודת השטרות קובע:

"23. חתימה שזוייפה או שנחתמה שלא ברשות

(א) חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו.

(ב) שום דבר האמור בסעיף זה אין בו כדי לפגוע באישור שניתן לחתימה שנחתמה שלא ברשות ואינה מגיעה לכלל זיוף.".

הכלל הוא כי מי שאינו חתום על שטר אינו חב מכוחו, אלא אם הוא "מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה".